רש"י על שבת מ׳ ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת מ׳ ב:י״ב
12 אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֲנָא חֲזִיתֵיהּ לְרַבִּי אֲבָהוּ דְּשָׁט בְּאַמְבָּטִי, וְלָא יָדַעְנָא אִי עֲקַר אִי לָא עֲקַר. פְּשִׁיטָא דְּלָא עֲקַר, דְּתַנְיָא: לֹא יָשׁוּט אָדָם בִּבְרֵיכָה מְלֵאָה מַיִם, וַאֲפִילּוּ עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר! לָא קַשְׁיָא, הָא
פירוש רש"י על שבת מ׳ ב:י״ב
12 שט - צף:
13 דשט באמבטי - בשבת:
14 ולא ידענא אי עקר - רגליו מן הארץ דקסבר כי תנן אין שטין על פני המים במשילין פירות בנהר גדול תנן דאיכא למגזר שמא יעשה חבית של שייטין כדאמרינן התם אבל באמבטי לא:
15 אי לא עקר - רגליו:
16 לא ישוט - דאע"ג דליכא למיגזר אסור:
17 ואפילו עומדת בחצר - דליכא למיגזר שמא יתיז מים ברגליו חוץ לארבע אמות:
18 הא - דאסיר: